פעם אחת בבית קטן והרוס (זאת אומרת קירות מתקלפים בוץ וכאלה) חיו להם אימא אבא ונורית ילדה בת 5. נורית הייתה בלונדינית עם שפתיים מהממות עניים בצבע כחול לחיים אדומות ורכות. עור חלק ונורית הייתה גם קצת גבוהה. נורית הייתה הכי יפה בכל הבית עם שמלה יפה בצבע ורוד עם נקודות סגולות. הייתה קשת על שערה ושער ארוך וחלק. התחיל עוד יום אחד ונורית יצאה לשחק. ראתה ילד שבענייה היה מקסים הוא היה בן 5 בדיוק כמוה. הוא היה עם שרירים קטנים עור חלק רזה (גם נורית הייתה רזה) עם שיער חלק עניים כחולות גבוהה לחיים אדומות ורכות. היה עם גופייה בצבע כחול וג'ינס קצר. נורית ראתה את הבן שקוראים לו דניאל. ודניאל ראה את נורית. דניאל הזמין את נורית ללכת לביתו ולשתות משהו קריר. נורית שאלה את אימא שלה והיא הלכה. הם עברו יד ביד דרך הכביש הסואן והם גם ראו את הכלב מיקי ונופפו לו לשלום. הגיעו לביתו של דניאל נורית ודניאל וראו את אימא של דניאל וגם את אבא של דניאל. היה להם בית ענק בגודל של ארמון. נורית לא הייתה בטוחה עם זה באמת ארמון. היא שאלה את דניאל "דניאל זה ארמון? או בית?" "זה ארמון מה אני לא נראה לך כמו נסיך?" ענה דניאל (זה היה מין כזאת בדיחה כשהוא שאלה עם הוא נסיך) "כן" אמרה נורית "יש לך ארמון יפה!" עברו כמה שנים ונורית ודניאל עדיין היו חברים. הם היו בני 16 יום אחד הבית של נורית הפך לבית מהמם, בזכות דניאל הוא הביא להם כסף כי הוא ראה את מצבם ונתן להם גם בית. ונורית חשבה לעצמה שהגיע הזמן שהיא תהיה ברצינות עם דניאל ודמיינה לעצמה איך זה יראה שהיא תנשק אותו ויהיה להם ילד. ובזמן שהיא חשבת דניאל רץ אליה בחיבוק ונתן לה נשיקה. ואז נורית הרגישה הרגשה מוזרה כזאת בשפתיה ודניאל ונורית גילו שהשפתיים של נורית הם הפרק הבא בקרוב...
|
|
|
;){kind=link}